אצת קלפ: מקור יוד טבעי, אך זהירות עם בלוטת התריס

בעולם תוספי התזונה יש קטגוריה שלמה של מוצרים "טבעיים" שנשמעים בריאים בדיוק בגלל המקור שלהם: אם זה גדל בים, אם זה אצה ירוקה כהה, אם זה מה שאוכלים ביפן, אז זה בטח טוב. אצת קלפ היא דוגמה מושלמת למלכודת הזו: היא אצה חומה טבעית לחלוטין, עשירה במינרלים, ונמכרת כתוסף לתמיכה בבלוטת התריס ובחילוף החומרים. הבעיה היא שדווקא הרכיב שהופך אותה למבוקשת, היוד, הוא גם זה שהופך אותה למסוכנת אם לא נזהרים.

קלפ היא אחד המקורות הטבעיים העשירים ביותר ביוד שקיימים, ויוד אכן חיוני לבלוטת התריס. אבל יותר זה לא תמיד טוב, ובמקרה של יוד, יותר מדי יכול להזיק בדיוק כמו יותר מדי מעט. מחקרים הראו שתכולת היוד בתוספי קלפ אינה אחידה כלל, היא משתנה בצורה קיצונית בין מוצר למוצר, וגם בתוך אותו מוצר בין אצווה לאצווה. התוצאה היא שאדם שנוטל תוסף קלפ פשוט לא יודע כמה יוד הוא צורך באמת, ובמקרים מתועדים זה הוביל לפגיעה ממשית בבלוטת התריס. במאמר נסביר מה קלפ, איך יוד פועל על בלוטת התריס, מה המחקר מראה, ולמה דירגנו את הקלפ צהוב עם נטייה ברורה לזהירות.

מה זה אצת קלפ?

קלפ (Kelp) הוא שם כללי לקבוצה של אצות ים חומות גדולות, ממשפחת ה-Laminaria ודומותיה, שגדלות ב"יערות" צפופים בקרקעית הים באזורים קרים. הנה מה שחשוב להבין עליה כתוסף:

• היא אצה חומה, לא צמח יבשתי. קלפ סופגת מינרלים ישירות ממי הים, ובמיוחד יוד, ולכן היא מרכזת אותו בריכוזים גבוהים מאוד ברקמה שלה.
• היא מקור יוד טבעי חזק במיוחד. תכולת היוד הממוצעת בקלפ מיובשת נאמדת בכ-1500 מיקרוגרם לכל גרם, פי מאות מהצריכה היומית המומלצת של יוד למבוגר (כ-150 מיקרוגרם ביום).
• היא מכילה גם מינרלים נוספים. מעבר ליוד, קלפ מספקת כמויות קטנות של אשלגן, סידן, ברזל ומגנזיום, אך אלה אינם הסיבה העיקרית שאנשים נוטלים אותה.
• היא נמכרת בכמה צורות. כאבקה, כקפסולות, כטבליות וכתה, ולעיתים כמרכיב ב"תערובות הרזיה" או תוספים "לחילוף חומרים".

הסיבה השיווקית שקלפ נמכרת כתוסף ברורה: יוד הוא חומר הגלם שממנו בלוטת התריס מייצרת את הורמוני התריס, ולכן "תוסף יוד טבעי" נשמע כמו דרך הגיונית לתמוך בבלוטה. ההיגיון הזה נכון רק חלקית, ובמקרה של קלפ הוא בעייתי במיוחד, בדיוק בגלל חוסר היכולת לדעת כמה יוד יש בכל מנה.

הקשר לבלוטת התריס: מנגנון של חרב פיפיות

כדי להבין למה קלפ מסוכנת יותר ממה שנדמה, צריך להבין את היחסים העדינים בין יוד לבלוטת התריס.

יוד חיוני, אבל בטווח צר. בלוטת התריס משתמשת ביוד כדי לייצר את ההורמונים T4 ו-T3, שמווסתים את חילוף החומרים, את הטמפרטורה, את האנרגיה ועוד. חוסר ביוד גורם לתת פעילות של הבלוטה ולזפק. אבל בניגוד לאינטואיציה, גם עודף יוד מזיק, ובלוטת התריס רגישה הרבה יותר לעודף יוד ממה שרוב האנשים מבינים.

אפקט וולף-צ'ייקוף. כשבלוטת התריס נחשפת לכמות גדולה מדי של יוד, היא מפעילה מנגנון הגנה שמדכא זמנית את ייצור ההורמונים. אצל רוב האנשים הבריאים הבלוטה "מתאוששת" מהמנגנון הזה, אבל אצל חלק מהאנשים היא נתקעת, והתוצאה היא תת פעילות של בלוטת התריס שנגרמה דווקא מעודף יוד.

אפקט יוד-בזדוב (Jod-Basedow). בכיוון ההפוך, אצל אנשים עם בלוטה שיש בה גושים אוטונומיים או נטייה ליתר פעילות, מנה גדולה של יוד יכולה להציף את הבלוטה בחומר גלם ולגרום לה לייצר יותר מדי הורמון, כלומר יתר פעילות של בלוטת התריס (תירוטוקסיקוזיס) שנגרמה מעודף יוד.

המסקנה המנגנונית מטרידה: אותו עודף יוד מקלפ יכול לדחוף את הבלוטה לשני הכיוונים ההפוכים, גם לתת פעילות וגם ליתר פעילות, תלוי באדם ובמצב הבלוטה שלו. וכאשר אי אפשר לדעת כמה יוד יש בתוסף, אי אפשר באמת לשלוט בתהליך.

הראיות הנוכחיות

מחקר 1: השונות העצומה בתכולת היוד, טיאס ועמיתיו 2004

זהו המחקר המרכזי שמסביר למה קלפ בעייתית. בשנת 2004 פרסמו טיאס ועמיתיו, כולל החוקר הבכיר לואיס בריברמן, בכתב העת Thyroid ניתוח של תכולת היוד ב-12 מיני אצות מסחריות שזמינות לצרכן.

הממצא היה מדהים בקיצוניותו: תכולת היוד נעה בין 16 מיקרוגרם לגרם באצת נורי, ועד למעל 8165 מיקרוגרם לגרם בדגימה אחת של גרגירי קלפ מעובדים, פער של פי 500. אפילו בתוך אותו מין קלפ, השונות הייתה עצומה: דגימות שהולבנו בשמש הכילו כ-514 מיקרוגרם לגרם, בעוד עלים צעירים טריים הכילו כ-6571 מיקרוגרם לגרם. כלומר, גם אם שני אנשים נוטלים את אותו "גרם קלפ", הם עלולים לקבל מינוני יוד שונים בתכלית. זו בדיוק הבעיה: בתוסף קלפ אין שום ערובה לכמה יוד באמת נכנס לגוף.

מחקר 2: תירוטוקסיקוזיס מתה קלפ, מוסיג ועמיתיו 2006

מקרה קליני שממחיש את הסכנה. בשנת 2006 דיווחו מוסיג ועמיתיו ב-Journal of General Internal Medicine על אישה בת 39 עם זפק רב-גושי, שפיתחה יתר פעילות של בלוטת התריס (תירוטוקסיקוזיס) בעקבות שתיית תה המכיל קלפ.

הסימנים היו אופייניים ליתר פעילות, ובדיקות הדם אישרו את האבחנה. החוקרים זיהו שהמקור הוא עומס היוד מהקלפ, ותיעדו גם חסימה ממושכת של מנגנון קליטת היוד בבלוטה כתוצאה מהעודף. המקרה הזה הוא תזכורת חיה לכך שמדובר לא בתאוריה אלא בתופעה קלינית ממשית.

מחקר 3: יתר פעילות חולפת אצל אדם בריא, אליאסון ועמיתיו 2019

מקרה מדאיג במיוחד דווקא בגלל שהאדם היה בריא. בשנת 2019 דיווחו חוקרים בכתב העת Medicine על אישה בת 70 ללא כל היסטוריה של מחלת בלוטת תריס, שפיתחה יתר פעילות חולפת של הבלוטה כשלושה חודשים לאחר שהחלה ליטול טבליות המכילות אצת קלפ.

היא הגיעה עם דופק מהיר, נדודי שינה, חרדה וירידה במשקל, כל הסימנים הקלאסיים של יתר פעילות. לאחר הפסקת התוסף, מצב הבלוטה חזר לתקין. סקירות בנושא, כמו זו שפורסמה ב-European Thyroid Journal ב-2021, מסכמות שצריכה סדירה של אצות עשירות יוד כמו קלפ נושאת סיכון לחשיפת יתר ליוד, עם השפעות שליליות אפשריות על בלוטת התריס, במיוחד אצל מי שכבר יש לו הפרעת תריס, נשים בהריון ותינוקות.

מה עם זיהום במתכות כבדות וארסן?

הבעיה עם קלפ אינה מסתכמת ביוד. אצות ים סופגות ממי הים לא רק מינרלים מועילים, אלא גם מתכות כבדות וזיהומים, וכמה מינים מרכזים ארסן אנאורגני, צורה של ארסן הקשורה לסיכון לסרטן.

הדוגמה הבולטת ביותר היא אצת ההיג'יקי. רשויות מזון בבריטניה (FSA), בקנדה ובמדינות נוספות הוציאו אזהרות רשמיות שלא לאכול היג'יקי בשל רמות גבוהות של ארסן אנאורגני. מחקרים הראו שהיג'יקי צוברת ארסן אנאורגני ברמות גבוהות בהרבה ממינים אחרים. אומנם רוב מוצרי הקלפ אינם היג'יקי, אבל הדוגמה ממחישה עיקרון חשוב: איכות וטוהר של תוספי אצות תלויים מאוד במקור ובפיקוח, ושוק התוספים אינו תמיד מבטיח אותם. תוסף אצה זול וללא בקרת איכות עלול להכיל לא רק יוד בלתי צפוי, אלא גם זיהומים.

האם כדאי לקחת אצת קלפ?

זאת בדיוק הסיבה שדירגנו את אצת קלפ צהוב עם נטייה לזהירות, ולא ירוק. הצהוב כאן אינו "מבטיח אך מחכה לראיות" כמו אצל תוספים אחרים, אלא "השתמשו בזהירות רבה, ולרוב האנשים יש אופציה טובה יותר". הנה השיקולים:

• המינון בלתי צפוי. זו הבעיה המרכזית. מאחר שתכולת היוד בקלפ משתנה דרמטית, אי אפשר לדעת כמה יוד אתם באמת נוטלים, ובמקרה של יוד זה הבדל קריטי בין תועלת לנזק.
• עודף יוד פוגע בבלוטה לשני הכיוונים. כפי שראינו, עודף יוד יכול לגרום גם לתת פעילות וגם ליתר פעילות של בלוטת התריס, ודווחו מקרים אצל אנשים בריאים לחלוטין.
• סיכון מוגבר בהאשימוטו. מי שסובל ממחלת האשימוטו (תת פעילות אוטואימונית) רגיש במיוחד לעודף יוד, ובמקרים רבים יוד עודף מחמיר את מחלתו. עבור אדם עם האשימוטו, קלפ עלולה להזיק.
• אופציה בטוחה יותר קיימת. אם המטרה היא לתקן חוסר יוד, תוסף יוד במינון מדויק וקבוע, או מולטי ויטמין שמכיל יוד, הם בחירה בטוחה ומבוקרת בהרבה מקלפ, כי אתם יודעים בדיוק כמה אתם מקבלים.
• סיכון לזיהומים. מעבר ליוד, אצות עלולות להכיל מתכות כבדות וארסן אנאורגני, תלוי במקור ובפיקוח האיכות.

חשוב לסייג: ברוב המדינות המערביות, כולל ישראל, חוסר ביוד אינו נפוץ במיוחד אצל מי שצורך מלח מועשר ביוד ומוצרי חלב. כלומר, לרוב האנשים אין צורך אמיתי בתוסף יוד מלכתחילה, ובוודאי לא במקור בלתי מבוקר כמו קלפ. למי ששוקל בכל זאת ליטול יוד, ההמלצה הכנה היא להיוועץ ברופא, ולשקול בדיקת תפקודי תריס לפני ואחרי. אצת קלפ אינה תרופה, והעובדה שהיא "טבעית" אינה הופכת אותה לבטוחה. אנשים עם מחלת בלוטת תריס, נשים בהריון או מניקות, וכל מי שנוטל תרופות לבלוטת התריס, צריכים להימנע מקלפ אלא אם רופא אמר אחרת במפורש.

מה כן לקחת מהמחקר?

1. אם המטרה היא יוד, העדיפו מקור מבוקר. תוסף יוד במינון מדויק או מולטי ויטמין עם יוד עדיפים בהרבה על קלפ, כי אתם יודעים בדיוק כמה אתם צורכים. קראו עוד על כך במאמר שלנו על יוד ובלוטת התריס.
2. אל תניחו שעוד יוד זה טוב יותר. בלוטת התריס עובדת בטווח צר, ועודף יוד מזיק בדיוק כמו חוסר. "לתמוך בבלוטה" עם יוד עודף הוא לרוב טעות.
3. אם יש לכם האשימוטו, היזהרו במיוחד. עודף יוד יכול להחמיר תת פעילות אוטואימונית. אל תיטלו קלפ או תוספי יוד ללא אישור אנדוקרינולוג.
4. בדקו תפקודי תריס. כל מי ששוקל תוסף שמשפיע על בלוטת התריס צריך לדעת מה מצב הבלוטה שלו לפני, ולעקוב אחריו.
5. שימו לב למקור ולפיקוח. אם בכל זאת בוחרים בתוסף אצה, חפשו מותג עם בדיקות איכות צד שלישי ומינון יוד מצוין ומדוד על האריזה.

למי שעדיין מעוניין לבדוק מוצרי קלפ, אפשר לעיין במגוון תוספי קלפ ב-iHerb, אך מומלץ לבחור מוצר עם מינון יוד מצוין במדויק ולהתייעץ עם רופא תחילה. כדי לבדוק אילו תוספים באמת מתאימים למטרות שלכם, כולל תמיכה בבלוטת התריס, לפי הגיל והמצב שלכם, אפשר להשתמש בבודק התוספים האישי שלנו שמדרג כל תוסף לפי איכות הראיות והבטיחות.

הפרספקטיבה הרחבה

אצת קלפ היא דוגמה מצוינת לעיקרון שאנחנו חוזרים אליו: "טבעי" אינו שם נרדף ל"בטוח", ו"יותר" אינו שם נרדף ל"טוב יותר". קלפ באמת מכילה יוד טבעי, וזה באמת מינרל חיוני, אבל הצירוף של מינון בלתי צפוי, רגישות גבוהה של בלוטת התריס לעודף, וקיומה של חלופה מבוקרת ובטוחה, הופך את הקלפ לבחירה נחותה עבור רוב האנשים.

הלקח המעשי כפול. ראשית, אם אתם זקוקים ליוד, קחו אותו ממקור מדויק ומבוקר, לא מאצה שתכולתה משתנה פי מאות בין מנה למנה. שנית, וחשוב לא פחות, התייחסו לבלוטת התריס בכבוד: היא מערכת עדינה שאפשר לשבש דווקא מתוך כוונה טובה לעזור לה. בריאות ואריכות חיים נבנות מהבנה מתי תוסף תורם ומתי הוא מסכן, וקלפ היא מקרה קלאסי שבו פחות זהירות עלולה לעלות ביוקר, וזו בדיוק הזווית שאנחנו מחזיקים כאן: לדרג כל תוסף לפי מה שהמדע באמת מראה, ולומר בכנות מתי כדאי לבחור באופציה הבטוחה יותר.

הפניות:
Teas J. et al., Variability of iodine content in common commercially available edible seaweeds, Thyroid, 2004;14(10):836-841 (DOI: 10.1089/thy.2004.14.836)
Mussig K. et al., Iodine-induced thyrotoxicosis after ingestion of kelp-containing tea, Journal of General Internal Medicine, 2006;21(6):C11-C14 (DOI: 10.1111/j.1525-1497.2006.00416.x)
Eliason B.C. et al., Transient Hyperthyroidism following the ingestion of complementary medications containing kelp seaweed: A case-report, Medicine, 2019;98(37):e17058 (DOI: 10.1097/MD.0000000000017058)