אם תיקח 100 מבוגרים מעל גיל 65 בארה"ב, איזה אחוז מהם יפתחו דמנציה? אצל לבנים: 11%. אצל אסיאתים: 9%. אצל לטינים: 17%. ההבדל הוא דרמטי, אבל הסיבה לו לא ברורה. ה-NIH מאמין שהגיע הזמן לפתור את החידה. בעקבות זאת, החודש הוענק מענק של 15.85 מיליון דולר ל-UC Davis Health ול-UC San Diego כדי לעקוב אחרי 1,800 מבוגרים לטינים במשך 12 שנה. זה אחד המחקרים הגדולים בעולם על הזדקנות מוחית באוכלוסייה זו, וזה כעת הופך למודל למחקרי הזדקנות עתידיים.
הבעיה: רוב המחקר הזדקנותי על אוכלוסייה לבנה
במשך עשרות שנים, רוב המחקרים החשובים על אלצהיימר, פרקינסון, וירידה קוגניטיבית בוצעו על אוכלוסייה לבנה אמריקאית או אירופאית. הסיבות:
- גישה לקליניקות מחקריות: לטינים בארה"ב פחות נוטים להשתתף בניסויים, מסיבות של אמון, שפה, ביטוח, ומיקום
- הטיות במגייסים: חוקרים מעדיפים אוכלוסיות מתועדות-טוב
- מחסומי תקשורת: שאלוני סקר באנגלית בלבד
- היסטוריה של חוסר אמון: קהילות מיעוטים זוכרות התעללויות קודמות (Tuskegee וכו\')
התוצאה: תרופות וגישות אבחון פותחו על אוכלוסייה אחת ויושמו על כולם, גם אם הביולוגיה שונה.
למה לטינים מפתחים דמנציה יותר?
השיעורים אצל לטינים גבוהים מסיבות מורכבות:
- שיעורי סוכרת גבוהים יותר: 12% לעומת 8% אצל לבנים. סוכרת היא גורם סיכון מוכח לדמנציה
- השמנת יתר: 45% לעומת 35% אצל לבנים
- גישה מוגבלת לבריאות: 18% ללא ביטוח (לעומת 8% אצל לבנים)
- חינוך ממוצע נמוך יותר: כל שנה של חינוך נוספת מוסיפה עמידות מוחית
- גנטיקה אמריקאית-ילידית מעורבת: לטינים נושאים שילובים גנטיים שונים שעלולים להשפיע על מסלולי הזדקנות
- סטרס סוציו-אקונומי כרוני: רבים גרים בסביבות מזוהמות, עם מתח כלכלי קבוע
הניסוי: 12 שנה, 1,800 משתתפים
המחקר, בראשות פרופ\' צ\'ארלס דה-קרלי מ-UC Davis ופרופ\' הקטור גונסאלס מ-UC San Diego, יחקור:
- 1,800 לטינים מעל גיל 50
- 12 שנות מעקב
- סריקות MRI חוזרות (תחילת המחקר, אמצע, סוף)
- בדיקות דם לסמנים ביולוגיים של דמנציה (פלאקים, טאו, חלבונים סינפטיים)
- בדיקות קוגניטיביות מקצועיות ב-2 שפות (ספרדית ואנגלית)
- איסוף מידע על אורח חיים, תזונה, פעילות גופנית, סטרס
- בדיקות גנטיות לזיהוי וריאנטים ייחודיים
הצוות יבנה את מסד הנתונים הגדול בעולם על הזדקנות מוחית בלטינים, פתוח לחוקרים אחרים שיוכלו להשתמש בו.
היבטים מעניינים שייבחנו
החוקרים מקווים לענות על שאלות שאינן ברורות:
- האם תרופות אלצהיימר עובדות אצל לטינים? תרופות חדשות כמו lecanemab פותחו על מטופלים לבנים. אנחנו לא יודעים אם הן יעילות באותה מידה
- איזה גנים ייחודיים ללטינים יש? ייתכן שיש וריאנטים ייחודיים שמגינים או מסכנים
- איך גורמי תרבות משפיעים? המסורת המשפחתית הצפופה אצל לטינים יכולה להיות מגן (תמיכה חברתית) או סכנה (סטרס בטיפול)
- איזה התערבויות הכי יעילות? תזונה, פעילות גופנית, חינוך - מהן ההתערבויות שעובדות בקהילה הזו?
מודל למחקרים עתידיים
זה לא הראשון מסוגו, אבל הוא הגדול ביותר. אם הוא יצליח, יהיה מודל לחקר אוכלוסיות אחרות שגם הן לא מיוצגות:
- אפרו-אמריקאים (גם הם בסיכון מוגבר)
- אסיאתים (פחות בסיכון, אבל עם מאפיינים ייחודיים)
- ילידים אמריקאים (חוסר ייצוג מאסיבי)
- אוכלוסיות עוני באירופה ובאוסטרליה
הצפי: בעוד 5-10 שנים, הרפואה לא תהיה "אחד-מתאים-לכולם" אלא רפואה מותאמת לאוכלוסייה ולמטופל.
למה זה רלוונטי לכולם, גם לא לטינים?
גם אם אתה לא היספאני, הממצאים יהיו רלוונטיים:
- גנטיקה משותפת: גנים שמגינים אצל לטינים עשויים לעבוד גם באחרים
- גורמי סיכון מוצלבים: סוכרת, השמנה, סטרס - אצל כולם
- השוואה למינים אחרים: הבנה של הזדקנות לטינית עוזרת להבין את הזדקנות בכלל
איך להשתתף?
אם אתה לטיני בארה"ב מעל גיל 50 ועומד בקריטריונים, ניתן להירשם דרך אתרי האוניברסיטאות. הצוות מחפש מגוון אזורי, גילים, ומצבי בריאות (גם בריאים, גם עם ירידה קוגניטיבית). השתתפות כוללת בדיקות חינמיות לאורך 12 שנים. רבים מקווים שהמחקר עצמו יתרום לבריאות שלהם.
השלכות לטיפולים
אם המחקר יחשוף שתרופות מסוימות עובדות פחות אצל לטינים, חברות פארמה יצטרכו לפתח גרסאות מותאמות. זה יעלה את העלויות אבל ישפר את התוצאות. הצפי: חלק מהתרופות יחזרו ללוחות שרטוט עם תיקונים גנטיים מותאמים.
השורה התחתונה
Это исследование является важным шагом в эволюции медицины. Мы приближаемся к эпохе, когда «лекарства от болезни Альцгеймера» не будет. Вместо этого будут разные лекарства для разных групп населения, основанные на их генетике и образе жизни. В 2030+ слова врача: «Вы латиноамериканец, этот препарат вам лучше подойдет» будет звучать нормально. Но чтобы туда попасть, кто-то должен поработать. НИЗ и Калифорнийский университет сейчас этим занимаются.
💬 תגובות (0)
היו הראשונים להגיב על המאמר.