פיטר אטיה עידן חדש: מודלים, ראפמיצין ושעונים ביולוגיים

מדע אריכות החיים נמצא ברגע מעניין. מצד אחד, הכותרות מבטיחות מהפכה קרובה: תרופות שמאיטות הזדקנות, בדיקות דם שאומרות לכם את הגיל הביולוגי האמיתי שלכם, ומולקולות שמהפכות שעונים. מצד שני, רוב אנשי המקצוע הרציניים בתחום זהירים הרבה יותר. הפרק הזה של ד"ר פיטר אטיה בפודקאסט שלו The Drive, עם האורח פרופ' בריאן קנדי, הוא בדיוק השיחה שצריך כדי להבין איפה הקו עובר בין מה שכבר יודעים לבין מה שעדיין מקווים. קנדי הוא אחד מחוקרי ההזדקנות הבכירים בעולם, מנהל המרכז לאריכות חיים בריאה באוניברסיטה הלאומית של סינגפור, ומי שעבד שנים על ההבנה של מסלולים מולקולריים שמשפיעים על תוחלת החיים.

על מה הסרטון

השיחה נעה בקצב נינוח בין כמה צירים מרכזיים שמרכיבים יחד תמונת מצב עדכנית של התחום:

• מודלים של הזדקנות: קנדי מציג למה המודלים הישנים של הזדקנות לא מספיקים, ומבחין בין הזדקנות כהצטברות לינארית של נזק ביולוגי לבין הזדקנות כעלייה מעריכית בסיכון התמותה עם הגיל. ההבחנה הזו אינה אקדמית בלבד, היא משנה את האופן שבו חושבים על מתי ואיך כדאי להתערב.
• ניסויי ראפמיצין בבני אדם: השיחה צוללת לתרופה שאולי המרגשת ביותר בתחום, ראפמיצין, ולמה היא עברה מניסויים בעכברים אל הניסיונות הראשונים בבני אדם בריאים. אטיה וקנדי דנים בשאלות הפתוחות: מינון, תזמון, האם נטילה לסירוגין עדיפה, ומה הקשר בין ראפמיצין לפעילות גופנית.
• שעונים ביולוגיים והמגבלות שלהם: קנדי מסביר למה רוב סמני ההזדקנות והשעונים הביולוגיים הקיימים עדיין חסרי תועלת קלינית ממשית, ומתאר את העבודה שלו על שעון מבוסס נתוני מעבדה קליניים שאמור להיות מעשי יותר עבור רופאים.
• תרכובות והרגלי חיים מבטיחים: הם עוברים על מולקולות שמושכות תשומת לב מחקרית, כמו אלפא קטוגלוטרט, יורוליתין A ומגבירי NAD, וגם על ההתערבויות החזקות ביותר שכבר יש לנו ראיות עליהן: אימון לשיפור VO2 max, אימוני כוח, ותרופות מטבוליות מסוג GLP-1 ו-SGLT2.

שני מודלים של הזדקנות

אחת הנקודות המעניינות בשיחה היא ההבחנה בין שתי דרכים לחשוב על הזדקנות. לפי המודל האחד, הזדקנות היא הצטברות איטית ולינארית של נזק, פגיעות ב-DNA, חלבונים פגומים, תאים שמפסיקים לתפקד. לפי המודל השני, מה שמאפיין הזדקנות הוא דווקא העלייה המעריכית בסיכון התמותה: מגיל מסוים, הסיכוי למות מכפיל את עצמו כל כמה שנים. ההבדל הזה חשוב כי הוא קובע מה בכלל אנחנו מנסים לתקן. אם הזדקנות היא נזק מצטבר, אולי אפשר להאט את ההצטברות. אם היא תוצאה של מערכות ביולוגיות שלמות שמאבדות חוסן, צריך לחשוב במונחים של חיזוק עמידות ולא רק תיקון נקודתי. קנדי מדגיש שאף מודל בודד אינו מספר את כל הסיפור, וזו בדיוק הסיבה שהתחום עדיין מתלבט בשאלות בסיסיות.

ראפמיצין: מהבטחה בעכברים לזהירות בבני אדם

ראפמיצין היא כנראה התרופה היחידה שהאריכה באופן עקבי את תוחלת החיים של עכברים גם כשניתנה בגיל מבוגר, והיא עושה זאת דרך עיכוב מסלול בשם mTOR שמעורב בחישת חומרים מזינים ובגדילה תאית. זו הסיבה שהיא מרכז עניין כל כך גדול. אבל המעבר מעכבר לאדם רחוק מלהיות פשוט, וכאן השיחה נעשית מפוכחת. הניסוי האנושי הבולט ביותר עד כה, ניסוי PEARL, עקב במשך כשנה אחרי כ-114 מבוגרים בריאים בגילי 50 עד 85 שנטלו ראפמיצין במינון נמוך פעם בשבוע מול קבוצת ביקורת. התוצאות מלמדות שהתרופה נסבלה היטב במינונים נמוכים, עם תופעות לוואי דומות לקבוצת הדמה, וסימנים ראשוניים ומעודדים לשיפור במסת שריר ובתחושת רווחה. עם זאת, חשוב מאוד מה שהניסוי לא הראה: הוא לא סיפק הוכחה שראפמיצין מאריך חיים בבני אדם, חלק ניכר מהמדדים התבססו על דיווח עצמי, וההשפעות על בריאות לטווח ארוך היו מוגבלות. כלומר, יש כאן כיוון מבטיח, אך לא תרופת אריכות חיים מאושרת. ראפמיצין נותרת תרופה במעמד מחקרי לשימוש הזה, ונטילה ללא פיקוח רפואי אינה מומלצת.

למה השעונים הביולוגיים עדיין לא מספיק טובים

נושא נוסף שקנדי מאיר עליו באור ביקורתי הוא השעונים הביולוגיים, אותן בדיקות שמתיימרות למדוד את הגיל הביולוגי שלכם. הדור הראשון של שעונים אפיגנטיים, כמו שעון Horvath, אומן לנבא גיל כרונולוגי, והדור השני, כמו PhenoAge ו-GrimAge, מנסה לנבא סיכון תמותה. קנדי מסביר שלמרות ההתלהבות, לרוב הסמנים האלה עדיין אין תועלת קלינית ברורה. הם סובלים מבעיות שחזוריות בין מעבדות, חלק ניכר מהשונות שהם מודדים עשוי לנבוע מתהליכים אקראיים ולא ביולוגיים, והם לא תמיד אומרים לרופא מה לעשות בפועל. בדיוק בגלל זה, המעבדה של קנדי עובדת על גישה אחרת: שעון המבוסס על כ-50 פרמטרים קליניים נפוצים שכבר נמדדים בבדיקות דם רגילות, מתוך מטרה לתת מדד מעשי שמכוון להתערבות ולא רק מספר מרשים. המסר לצופה ברור: בדיקת גיל ביולוגי היא כלי מעניין למעקב, אבל לא ורדיקט, וכדאי להתייחס למספר שהיא מחזירה בזהירות.

תרכובות והתערבויות: בין הבטחה לבסיס

בחלק זה השיחה עוברת על המולקולות שכולם מדברים עליהן. אלפא קטוגלוטרט, יורוליתין A ומגבירי NAD כולם מציגים ראיות מוקדמות מעניינות, בעיקר בתאים ובבעלי חיים, אך הראיות האנושיות המבוקרות לאריכות חיים עדיין דקות. זו תזכורת חשובה: תרכובת מבטיחה אינה זהה לתרופה מוכחת. לעומת זאת, ההתערבויות שיש עליהן את הראיות החזקות ביותר הן דווקא אלה שאינן בבקבוק תוסף. אטיה וקנדי שניהם מדגישים את הערך יוצא הדופן של כושר אירובי גבוה, כפי שמשתקף ב-VO2 max, של אימוני כוח לשמירה על מסת שריר, ושל בריאות מטבולית. הם מזכירים גם את התפקיד ההולך וגדל של תרופות מטבוליות כמו GLP-1 ו-SGLT2, שהתחילו את דרכן בטיפול בסוכרת ובהשמנה ומעוררות עכשיו עניין מחקרי בהקשר רחב יותר של בריאות והזדקנות.

למה כדאי לצפות

הפרק הזה הוא מהטובים שתמצאו אם אתם רוצים תמונה מאוזנת ועדכנית של מדע אריכות החיים, בלי הייפ ובלי ייאוש. בריאן קנדי הוא בדיוק סוג האורח שאנחנו מעריכים: מדען רציני שמתלהב מהפוטנציאל אך מסרב לחצות את הקו אל הבטחות שלא מגובות בראיות. פיטר אטיה מצדו דוחף בשאלות חדות ומחזיר את השיחה שוב ושוב אל מה שבאמת מבוסס. זו בדיוק הגישה שאנחנו מחזיקים בה כאן: לציין את ההתקדמות המרגשת, אבל גם לסמן בבירור היכן עובר הגבול בין מדע מבוסס לבין השערה.

כדאי לזכור בזמן הצפייה כמה דברים. ראפמיצין היא תרופה במעמד מחקרי לשימוש באריכות חיים, והניסויים בבני אדם, מבטיחים ככל שיהיו, עדיין לא הוכיחו הארכת חיים. השעונים הביולוגיים הם כלי מבטיח אך לא מושלם, ומספר הגיל הביולוגי שהם מחזירים אינו גזרת דין. ורוב התרכובות המבטיחות נמצאות עדיין בשלב המוקדם, רחוק מהוכחה אנושית מבוקרת. מה שכן עובד, ועובד היטב, הוא הבסיס: תנועה, כוח, כושר אירובי, שינה ובריאות מטבולית. הסרטון הזה מצוין כדי להבין לאן התחום הולך, ובלבד שזוכרים את הפער בין הבטחה לבין הוכחה.

הפניות:
The Peter Attia Drive, פרק 357 עם בריאן קנדי
תוצאות ניסוי PEARL לראפמיצין, כתב העת Aging

צפיה מהנה!