בעמקי יערות הגשם של האמזונס גדל צמח מטפס שהאינדיאנים של פרו קוראים לו "una de gato", ציפורן החתול. טופר החתול (Uncaria tomentosa) הוא ליאנה עצית ענקית שמטפסת על גזעי עצים גבוהים, ושמה המוזר נובע מזוג הקוצים המעוקלים, הדומים לטפרי חתול, היושבים בבסיס כל זוג עלים. במשך מאות שנים שימשה קליפת הצמח בריפוי המסורתי של עמי האמזונס לדלקות, לבעיות עיכול ולחיזוק כללי של הגוף.
בעשורים האחרונים הצמח הזה עבר מהג'ונגל למדפי חנויות הטבע ברחבי העולם, ומשווק היום בעיקר כתוסף לחיזוק המערכת החיסונית ולהקלה על כאבי מפרקים. הרכיבים הפעילים המרכזיים שלו, קבוצת חומרים הנקראים אלקלואידי אוקסינדול, מראים פעילות נוגדת דלקת ומווסתת חיסון במחקרי מעבדה. אבל בין פעילות מבטיחה במבחנה לבין הוכחה קלינית אצל בני אדם יש מרחק גדול, וכאן בדיוק נדרשת זהירות. במאמר נפריד את העובדות מההבטחות, נסקור את הראיות האנושיות הקיימות, ונסביר למה טופר החתול קיבל אצלנו דירוג צהוב, ולמי הוא עלול להיות מסוכן ממש.
מה זה טופר החתול?
טופר החתול הוא השם העברי לצמח Uncaria tomentosa, אחד משני מינים עיקריים שנמכרים תחת השם "cats claw" (השני הוא Uncaria guianensis, קרוב משפחה שגדל גם הוא באמריקה הדרומית). הנה מה שחשוב להבין עליו:
- הוא צמח מטפס מהאמזונס. מדובר בליאנה עצית הגדלה ביערות הגשם של פרו ושל מדינות אחרות באגן האמזונס. לתוספים משתמשים בעיקר בקליפה הפנימית של הגזע ושל השורש.
- הרכיבים הפעילים שלו הם אלקלואידי אוקסינדול. אלה תרכובות בעלות שני סוגים עיקריים, חמש-טבעתיים (פנטהציקליים) וארבע-טבעתיים (טטרהציקליים), ולהבחנה ביניהם יש חשיבות מעשית, כפי שנסביר.
- הוא מכיל גם רכיבים נוספים נוגדי חמצון. בהם פוליפנולים, חומצות פנוליות וגליקוזידים, שתורמים לפעילות נוגדת הדלקת המיוחסת לצמח.
- הוא משווק לשתי מטרות עיקריות. תמיכה במערכת החיסון והקלה על כאבי מפרקים ודלקות, אם כי כפי שנראה, הראיות האנושיות מוגבלות.
נקודה קריטית להבנה היא סוגיית ה"כמוטיפים", הזנים הכימיים השונים של הצמח. מחקרים מצאו שטופר החתול קיים בשני סוגים עיקריים: זן עשיר באלקלואידים פנטהציקליים, שנחשב למעורר חיסון, וזן עשיר באלקלואידים טטרהציקליים, שעלול דווקא לפעול הפוך ולהשפיע על מערכת העצבים. מוצרים מסחריים עשויים להכיל תערובות שונות של שני הזנים, מה שמקשה מאוד על השוואה בין מחקרים ועל ניבוי ההשפעה בפועל. זו אחת הסיבות לזהירות.
הקשר לחיסון ולמפרקים: המנגנון
העניין המחקרי בטופר החתול מתרכז בעיקר סביב שתי פעילויות מרכזיות: השפעה על המערכת החיסונית והשפעה נוגדת דלקת. שני המנגנונים האלה קשורים זה לזה, ושניהם נובעים בעיקר מאלקלואידי האוקסינדול ומהרכיבים נוגדי החמצון בצמח.
מנגנון ראשון, עיכוב מתווכי דלקת. מחקרי מעבדה הראו שתמציות טופר החתול מסוגלות לעכב את ייצור TNF-אלפא, אחד הציטוקינים המרכזיים בתהליכים דלקתיים, וכן להפחית במידה מסוימת את ייצור הפרוסטגלנדין PGE2. עיכוב TNF-אלפא הוא בדיוק המנגנון שבו פועלות חלק מהתרופות הביולוגיות המודרניות לדלקת מפרקים שגרונית, ולכן הממצא הזה הוא שמסביר את העניין בצמח כאמצעי להקלה על כאבי מפרקים.
מנגנון שני, ויסות המערכת החיסונית. מחקרים בבני אדם ובמעבדה מצאו שלטופר החתול יש פעילות מעוררת חיסון: הוא מגביר בליעה של פתוגנים על ידי תאי דם לבנים (פגוציטוזה), מעלה את הפעילות והניידות של תאי החיסון, ומשפיע על ייצור ציטוקינים. זו בדיוק התכונה שמסבירה את השיווק שלו "לחיזוק החיסון", אבל היא גם בדיוק התכונה שהופכת אותו למסוכן עבור אנשים עם מחלות אוטואימוניות, שבהן המערכת החיסונית כבר תוקפת את הגוף עצמו. עירור נוסף שלה עלול להחמיר את המצב.
מנגנון שלישי, פעילות נוגדת חמצון. הרכיבים הפנוליים בצמח מנטרלים רדיקלים חופשיים ומפחיתים עקה חמצונית. עקה חמצונית כרונית קשורה לדלקת ולתהליכי הזדקנות, ולכן זהו מנגנון נלווה רלוונטי. חשוב להדגיש שרוב הנתונים על שלושת המנגנונים הללו מגיעים ממחקרי מעבדה ומבעלי חיים, והקפיצה מהם להשפעה קלינית מוכחת בבני אדם רחוקה מלהיות מובנת מאליה.
הראיות הנוכחיות
מחקר 1: טופר החתול ודלקת מפרקים שגרונית, ניסוי מור ועמיתיו 2002
זהו הניסוי האנושי המצוטט ביותר בתחום. בשנת 2002 פרסמו מור (Mur) ועמיתיו בכתב העת Journal of Rheumatology ניסוי כפול-סמיות מבוקר אינבו שכלל 40 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה, אשר כבר קיבלו טיפול תרופתי קבוע (סולפסלזין או הידרוקסיכלורוקין). החוקרים השתמשו ספציפית בזן הפנטהציקלי של הצמח.
הניסוי נמשך 52 שבועות בשני שלבים: בשלב הראשון (24 שבועות) חצי מהמשתתפים קיבלו תמצית טופר החתול וחצי קיבלו אינבו, ובשלב השני כל המשתתפים קיבלו את התמצית. לאחר 24 שבועות, קבוצת טופר החתול הראתה ירידה של 53.2% במספר המפרקים הכואבים, לעומת ירידה של 24.1% בלבד בקבוצת האינבו (הבדל מובהק סטטיסטית, p=0.044). תופעות הלוואי היו נדירות וקלות, בעיקר אי-נוחות עיכולית וגרד, וערכי המעבדה לא השתנו. עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במדגם זעיר של 40 איש בלבד, ושהצמח ניתן כתוספת לטיפול תרופתי קיים, לא במקומו.
מחקר 2: טופר החתול ושחיקת ברך, ניסוי פיסקויה ועמיתיו 2001
ניסוי שני בחן את ההשפעה על דלקת מפרקים ניוונית (אוסטאוארתריטיס). בשנת 2001 פרסמו פיסקויה (Piscoya) ועמיתיו בכתב העת Inflammation Research ניסוי שכלל 45 חולים עם שחיקת ברך כואבת, אשר נטלו 100 מ"ג טופר החתול מיובש בהקפאה (מהמין Uncaria guianensis) או אינבו במשך 4 שבועות.
התוצאות הראו ירידה מובהקת בכאב בזמן פעילות בקבוצת טופר החתול כבר לאחר שבוע אחד של נטילה, לעומת האינבו. עם זאת, חשוב להוגנות: כאבי לילה ונפיחות לא השתפרו באופן מובהק, הניסוי היה קצר (4 שבועות בלבד) וקטן. הצמח נסבל היטב, ולא נצפו תופעות לוואי חמורות או שינויים באנזימי הכבד. החוקרים ייחסו את ההשפעה ליכולת הצמח לעכב את ייצור TNF-אלפא. זהו ממצא מעודד, אך לא הוכחה.
מחקר 3: סקירות שיטתיות והפעילות במעבדה
מעבר לשני הניסויים האנושיים הקטנים, רוב הראיות על טופר החתול מגיעות ממחקרי מעבדה ומבעלי חיים. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה שפורסמה בשנת 2024 בכתב העת Frontiers in Pharmacology אספה מחקרים שבחנו את הפעילות נוגדת הדלקת ומווסתת החיסון של תמציות הצמח במודלים של בעלי חיים, ומצאה תמיכה עקבית בפעילות אנטי-דלקתית ובהשפעה על מתווכי חיסון.
אבל זו בדיוק נקודת החולשה המרכזית. פעילות חזקה במבחנה ובחולדות אינה מתורגמת אוטומטית להשפעה משמעותית, בטוחה ומדידה בבני אדם. הניסויים האנושיים האיכותיים מסתכמים בשניים, שניהם קטנים, קצרים, ובוחנים מינונים ותכשירים שונים. זהו גוף ראיות ראשוני בלבד, רחוק מאוד מהביסוס הנדרש כדי להמליץ על הצמח כטיפול.
מה עם נגיפים, מערכת העיכול ובריאות כללית?
מעבר למפרקים ולחיסון, טופר החתול שווק ונבחן במגוון הקשרים נוספים, אם כי הראיות שם חלשות עוד יותר. מחקרי מעבדה בחנו פעילות אנטי-ויראלית אפשרית, השפעה על תאי סרטן, ותמיכה בריפוי דלקות במערכת העיכול, על רקע השימוש המסורתי בו לבעיות עיכול. רוב הנתונים האלה הם מבחנתיים או על בעלי חיים, ואין מאחוריהם ניסויים קליניים מבוקרים שמצדיקים שימוש.
חשוב להבהיר נקודה אחת בבירור: טופר החתול אינו תרופה לנגיפים, אינו מונע או מרפא סרטן, ואינו תחליף לטיפול רפואי. השיווק שלו כ"מחזק חיסון" כללי לעונת ההצטננויות נשען על מנגנון מעבדתי, לא על הוכחה שהוא מפחית מחלות בבני אדם בריאים. השורה התחתונה זהה לאורך כל התחומים: הצמח מעניין מבחינה מנגנונית, אך הציפיות צריכות להישאר ריאליסטיות מאוד. הוא תוסף ניסיוני, לא פתרון.
האם כדאי להתחיל לקחת טופר החתול?
זאת בדיוק הסיבה שדירגנו את טופר החתול צהוב. מצד אחד יש ראיות ראשוניות מעודדות להקלה על כאבי מפרקים, מצד שני הראיות מוגבלות מאוד, ובמיוחד יש כאן סוגיות בטיחות אמיתיות שאי אפשר להתעלם מהן. הנה השיקולים:
- הסכנה החשובה ביותר: מחלות אוטואימוניות. מכיוון שטופר החתול הוא מעורר חיסון, הוא אסור על אנשים עם מחלות אוטואימוניות כמו זאבת (לופוס), טרשת נפוצה או דלקת מפרקים שגרונית פעילה ללא פיקוח רפואי. עירור נוסף של מערכת חיסון שכבר תוקפת את הגוף עלול להחמיר את המחלה. זה לא חשש תיאורטי בלבד.
- מסוכן למושתלי איברים ולמי שנוטל מדכאי חיסון. אדם אחרי השתלה נוטל תרופות שמדכאות בכוונה את החיסון כדי שהגוף לא ידחה את האיבר. טופר החתול פועל בכיוון ההפוך ועלול לסכן את ההשתלה. מי שנוטל תרופות מדכאות חיסון מכל סיבה אחרת צריך גם הוא להימנע.
- אינטראקציות תרופתיות דרך אנזימי הכבד. טופר החתול עלול להשפיע על אנזים CYP3A4, האחראי לפירוק חלק גדול מהתרופות. דווח מקרה קליני שבו הצמח העלה את ריכוז התרופות בדם של מטופל. המשמעות: הצמח עלול לשנות את רמות הדם של תרופות רבות, ובהן תרופות עם מרווח בטיחות צר. מי שנוטל תרופות קבועות חייב להתייעץ עם רופא או רוקח.
- השפעה על לחץ הדם וקרישת הדם. הצמח עלול להוריד את לחץ הדם ולהפחית קרישה, ולכן יש להיזהר במיוחד בשילוב עם תרופות ללחץ דם, עם מדללי דם, ולפני ניתוחים.
- הריון והנקה. אין מספיק נתוני בטיחות, ובאופן מסורתי הצמח אף נקשר לשימוש למניעת הריון. נשים בהריון או מניקות צריכות להימנע ממנו לחלוטין.
מעבר לכל אלה, יש לזכור גם את בעיית האיכות והעקביות. מכיוון שמוצרים שונים מכילים כמוטיפים וריכוזים שונים של אלקלואידים, קשה מאוד לדעת מה בדיוק מקבלים. תופעות לוואי קלות שדווחו כוללות בחילה, כאבי ראש וסחרחורת. כמו תמיד: היעדר אזהרה דרמטית על תווית אינו אומר שהתוסף בטוח עבור כולם.
מה כן לקחת מהמחקר?
- אם יש לכם מחלה אוטואימונית, הימנעו לחלוטין. זאבת, טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית ומחלות אוטואימוניות אחרות הן התווית נגד ברורה. אל תתפתו לשיווק "מחזק חיסון", זה בדיוק מה שמסוכן עבורכם.
- מושתלי איברים ומי שנוטל מדכאי חיסון, אל תיגעו. הצמח עלול לסכן את ההשתלה או לבטל את פעולת התרופות.
- אם אתם נוטלים תרופות קבועות, התייעצו לפני. בגלל ההשפעה על אנזים CYP3A4 ועל קרישת הדם ולחץ הדם, חובה לבדוק אינטראקציות עם רופא או רוקח, במיוחד עם מדללי דם ותרופות ללחץ.
- אל תצפו לקסם, ואל תוותרו על טיפול מוכח. אם יש לכם דלקת מפרקים, הראיות לטופר החתול ראשוניות וקטנות. הוא אינו תחליף לטיפול הרפואי המבוסס, ובניסויים הוא ניתן כתוספת לטיפול קיים, לא במקומו.
- אם בכל זאת מנסים, בחרו מוצר אמין והתחילו במינון נמוך. חפשו מותג שמפרט את הזן (פנטהציקלי) ואת תכולת האלקלואידים, ובדקו סבילות בהדרגה.
למי שמעוניין לבחון את הצמח ממקור אמין, אפשר לרכוש טופר החתול ב-iHerb ולבחור מותגים שמפרטים את הרכב האלקלואידים. אבל זכרו: עם צמח מעורר חיסון, ההתאמה האישית והפיקוח הרפואי חשובים יותר מהמינון. כדי לבדוק אילו תוספים באמת מתאימים למטרות הבריאות שלכם, כולל תמיכה חיסונית, לפי הגיל והמצב שלכם, אפשר להשתמש בבודק התוספים האישי שלנו שמדרג כל תוסף לפי איכות הראיות.
הפרספקטיבה הרחבה
טופר החתול הוא דוגמה מצוינת לפער שבין מסורת מרשימה ופעילות מעבדתית מבטיחה לבין ראיות קליניות דלות. מצד אחד, מדובר בצמח עם היסטוריה ארוכה ברפואת האמזונס, עם מנגנונים נוגדי דלקת אמיתיים, ועם שני ניסויים אנושיים קטנים שמראים הקלה מסוימת בכאבי מפרקים. מצד שני, גוף הראיות זעיר, התכשירים אינם אחידים, ובמיוחד יש כאן סוגיות בטיחות חמורות שמייחדות אותו. כשמוסיפים לכך את הסכנה הברורה לחולים אוטואימוניים ולמושתלים, מתקבל פרופיל קלאסי של תוסף צהוב: מעניין ואולי שימושי בתנאים מאוד מסוימים, אך מצריך זהירות רבה ובחירה מושכלת.
הלקח המעשי כפול. ראשית, "חיזוק חיסון" אינו תמיד דבר טוב. עבור אדם בריא זה לרוב משפט שיווקי ריק, ועבור אדם עם מחלה אוטואימונית זה עלול להיות מסוכן ממש. עירור של המערכת החיסונית הוא כלי דו-כיווני, ולא תמיד רוצים אותו. שנית, חשוב לזכור שתוסף יחיד, גם אם יש מאחוריו מסורת עתיקה, אינו מחליף את היסודות ואת הטיפול הרפואי המוכח. בריאות המפרקים ומערכת חיסון מאוזנת נבנות בעיקר מתזונה, פעילות גופנית, שמירה על משקל בריא ושינה, וטופר החתול יכול להיות בהן, במקרה הטוב ובאישור רופא, תורם קטן ולא מרכזי. וזו בדיוק הזווית שאנחנו מחזיקים כאן: לדרג כל תוסף לפי מה שהמדע באמת מראה, מתי הוא מבטיח, ומתי, כמו במקרה הזה, כדאי להישאר זהירים ולשאול קודם כול "למי זה מסוכן".
הפניות:
Mur E. et al., Randomized double blind trial of an extract from the pentacyclic alkaloid-chemotype of Uncaria tomentosa for the treatment of rheumatoid arthritis, Journal of Rheumatology, 2002;29(4):678-681
Piscoya J. et al., Efficacy and safety of freeze-dried cat's claw in osteoarthritis of the knee: mechanisms of action of the species Uncaria guianensis, Inflammation Research, 2001;50(9):442-448
Anti-inflammatory and/or immunomodulatory activities of Uncaria tomentosa (cat's claw) extracts: A systematic review and meta-analysis of in vivo studies, Frontiers in Pharmacology, 2024
💬 תגובות (0)
היו הראשונים להגיב על המאמר.