הראיון הזה עם אובריי דה גריי, אולי החוקר השנוי ביותר במחלוקת בעולם ההזדקנות, פותח חלון נדיר לתפיסת העולם של מי שטוען כבר שני עשורים שהמוות מהזדקנות הוא בעיה הנדסית פתירה, ולא גזרת טבע. דה גריי הפך למפורסם בזכות אמירה אחת שהפכה לציטוט: האדם הראשון שיחיה עד גיל אלף כבר נולד. בראיון הזה הוא לוקח את המאזין דרך הלוגיקה שמובילה אותו לטענה הזו, מבדיל בין הקרוב ולמעשי לבין הספקולטיבי והרחוק, ומסביר למה לדעתו מי שיחיו 200 שנה אינם דור עתידי, אלא חלק מהאנשים שכבר חיים היום.
על מה הסרטון
הראיון נע בין שלושה צירים מרכזיים. הציר הראשון הוא ההבחנה בין מדע ריאלי לבין ספקולציות: דה גריי מסביר אילו טכנולוגיות נמצאות כיום בצינור הקליני, מתאי גזע ופינוי תאי זומבי ועד תיקון פגיעות מיטוכונדריאליות, ומאיזו נקודה ואילך מדובר בהשערות מבוססות פיזיקה אך לא מבוססות ניסויים. הציר השני הוא מושג ה-Methuselarity, נקודת המפנה שבה הרפואה מאריכה את תוחלת החיים בקצב שמהיר יותר מקצב ההזדקנות עצמו, ולמעשה רוכשת לאנושות זמן בלתי מוגבל לפתרונות נוספים. הציר השלישי הוא ההשלכות החברתיות: דה גריי מדבר על איך נראית חברה שבה תוחלת החיים הבריאה היא 200 שנה, מה זה אומר על קריירות, על מבנה המשפחה, על פנסיה, על דמוגרפיה ועל הצורך לחשוב מחדש על מושגי בסיס כמו דור, גיל ופרישה. לאורך הראיון הוא מתעמת בלי להתחמק עם השגיאות הצפויות מהמראיין, מהקושי האתי של אי-שוויון בגישה ועד החששות הקיומיים של פיצוץ אוכלוסין.
למה כדאי לצפות
גם מי שלא מסכים עם דה גריי, ויש הרבה כאלה בקהילת חוקרי ההזדקנות, חייב להכיר את הטיעונים שלו אם רוצים להבין את השיח הציבורי על אריכות חיים. הוא מנסח את המסגרת הקיצונית ביותר של התחום, וכל אחד אחר ממקם את עצמו ביחס אליה. הראיון נוח לצפייה בלי רקע ביולוגי עמוק, כי דה גריי מצטיין בלהפוך רעיונות מורכבים לאנלוגיות פשוטות, מהשוואת ההזדקנות לתחזוקת מכונית ועד תיאור מנגנוני התיקון התאי כאוסף של בעיות הנדסיות עצמאיות. צפו בו עם ראש פתוח, גם אם אתם משתכנעים שהוא אופטימי מדי. הציטוט על האדם שיחיה אלף שנים יעבוד הרבה זמן אחרי שהראיון ייגמר, וההבחנות שהוא עושה בין מה שאפשר עכשיו, מה שאפשר בעוד עשור, ומה שמרחף בשטח הספקולציה, הן מסגרת חשיבה שימושית לכל מי שעוקב אחרי הסיפור של אריכות חיים בעידן הזה.
צפיה מהנה!
💬 תגובות (0)
היו הראשונים להגיב על המאמר.